שקט במדבר

המפגש האחרון שלי עם המדבר היה ערב סגר הקורונה. עשיתי לילה ביטבתה ומשם, לאורך צוקי שחרות עשיתי את אחד הטיולים המדהימים שהיו לי.

הגעגוע הציף והאופניים, ששוכבות במרפסת, כאילו מתגרות בי. קורצות לי לצאת אל המרחב שוב. 

הסגר מאחורינו ונותרו ימים בודדים עד שמזג האויר הנוח יחליט להפסיק להיות נוח.

לא בא לי לנסוע רחוק אבל מאוד בא לי להתרחק. ומי עונה על המשפט המתחכם הזה?  - צפון הערבה!

בחבל ארץ זה הייתי אינספור פעמים אך חתיכת שביל קטנה, שלא עשיתי, לא מניחה לי כבר כמעט 20 שנה  (!).

כך, במשך כמה לילות, בדקות שלפני הנחירות, נרקם לו המסלול. הו יתחיל מגבוה, ירד לערבה. הוא יהיה לא קשה, אך יעבור באותו מעלה שצפוי להיות קשוח (גם בירידה). לילה אחד אהיה במיקום האהוב עלי בערבה הצפונית ואת הלילה הבא אבלה עם אישתי ומשם, יחד (באוטו) נעלה הביתה. 

יום שישי על הבוקר דוממתי מנוע בחניה של מפעלי פוספטים שבמישור רותם. הרכבתי את האופניים, ארזתי  9 ליטר מים ואוכל ליומיים. אני מבסוט.

את הטיול הזה אני עושה בחזיילעאך ('שאנטי' ביידיש). לאט. נהנה מהנוף, מהאופניים, מהטבע… ככה בשוואייה…

יצאתי לדרך. אויר יבש, ריחות מדבר. אני מרגיש שחזרתי הביתה. אני מאושר.

גלשתי אל הואדי שמוביל אל ראש מעלה חצרה. הדרך בואדי הרחב מתפתלת בין שיחי רותם ומלוח גבוהים, האדמה עוד מעוטרת בפריחה, בזכות החורף המדהים שהיה.

השביל מוביל אל ראש מעלה חתירה. שביל מוכר עשיתי כמה פעמים בעבר. שמחתי שכיום מצבו פחות טוב. פחות תנועת כלי משחית עליו. הקילומטרים הראשונים במגמת ירידה, מה שנותן לי זמן הסתגלות עד שבהמגמה מתהפכת והמורד הופךל עליה

אחרי כמה קילומטרים, שחלקן 'תפירות' של מעלות קצרים שעוקבים אחר ירידות קצרות, הגעתי אל נקודת התצפית בין היפות שאני מכיר. המכתש הכי יפה. המכתש הקטן.

מראש המעלה יורד שביל תלול ומדורדר שנסגר לפני כעשרים שנה לתנועת כלי רכב מכל סוג לאחר התהפכות קטלנית של ג'יפ שניסה לעלות את הדבר המפלצתי הזה. האחרונים שניסו לעלות אותו (והצליחו חלקית) עם אופנועים היו ידידים שלי (שאחד מהם כבר שנים רבות באוסטרליה).

כיום המעלה הוא לא יותר משרידי דרך עפר רעועה, סחופה, מחורצת לאורכה ולרוחבה בחריצים עמוקים ובעיקר… בעיקר דרדרת לא יציבה לכל אורכה. 

המורד לא מאפשר רכיבה. למעשה גם הליכה היא בגדר אתגר לא קטן, על אחת כמה וכמה כשאופניים במשקל של 30 קילו מבקשות לרוץ למטה עצמאית.

במאמץ רב ותוך עבודת רגליים בבלימה הסתיימה הירידה כעבור כמעט שעה. ממש לא פשוט.

בתחתית המכתש כבר מחכה שביל סביר בהרבה. מצוקי שכבות צבעוניות מלוות אותי עד למפער המכתש, הריהו 'שער אשמדאי'.

אין ספק שהמבואה המפוארת הולמת אל יצירת הפאר הזו שנקראת המכתש הקטן.

מהמפער המשכתי לערוצי נחלים שהפנו אותי מערבה.

עד מהירה השתלבתי אל תוואי נחל חתירה. אחרי הגשמים בחורף שהסתיים לא מכבר היה הגיוני אך לצפות שיהיו מים בגבים. וואללה, לא טעיתי.

אחרי ארוחת צהרים על משטח הקירטון שמעל הבריכה, המשכתי לדרכי. המורד נחל צין עד למחנה הלילה. שעה הגעה משוערת: השעה המושלמת!

הדופק יורד. הנשימה מאטה. הבירה עולה ותופסת את המושבים בראש. כביש הערבה מחריש. מוריד קצב. הלילה יורד לילה טוב

ירח עולה מעל הרי ירדן

בוקר יקציה טבעית. רוח חרישית וריחות מלוחים של המדבר.

הקפה מתחמם לאט תוך כדי אריזת המאהל. כמה כיף. כמה מזל.

המשכתי ברכיבה לאן שמשך אותי הכידון. משך לכיוון עין יהב. מאגר השטפונות מלא מים ועמם הגיעו לא מעט מתרחצים, שייטים וקייטנים. אחרי טבילה קטנה במים הערוכים המשכתי הלאה לכיוון המושב. עברתי בגרוטאת ה'זיל' והחניון שלצידו ומשם על דרך השלום עד למושב עידן.

אחרי הצהרים חברתי אל אישתי. התמקמנו בחניון הלילה בנחל עידן, יחד עם הכלבים ולאור הירח. מושלם היא מילה שמתארת חלקית את האירוע.