בארצי היו שתי עלמות יפות ותאומות

יום חמישי.

סוף יום חמישי.

חמישי

אני צריך אויר. צריך מדבר.

חזרתי הביתה מהעבודה, הוצאתי 'פס' מהמפקדת, חתמתי באפסנאות על אחד אוטו אחד אופניים ומארז קרשים ויאללה, גז לערבה…

עברתי אצל בועז בחצבה למסור לו שתי תמונות שצילמתי. אני בטוח שימצאו אצלו בית חם ותשומת לב ראויה מהמבקרים. מה'ראס' המשכתי לחניון הבית שלי בערבה - חניון ברק. 

עשר וחצי בלילה והסהרונים מלאים באוהלים חשוכים של שביליסטים שפוכים. עלה בי חיוך. איזה חמודים.

סידרתי את האוטו שלא יסנוור והתמקמתי מהר. הדלקתי מדורונות, שלפתי פחית בירה קרה וגרעינים והורדתי דופק.

נכנס לאוירה. נשאב אל המקום ונותן למדבר לספוג אותי. "קח אותי בכפות ידיך" נכתב על זה?

כדי לעשות סיפור ארוך, קצר...

המדבר שטף. שטף חזק עד לפני יומיים. זה זמן מדבר ביג טיים!

שלוליות בפארן

ה'צבים'

עליתי צפונה לכיוון העשוש וממנו משכתי מעט צפונה, בואדי ללא שם, אל ראש המצוק. תצפית מרהיבה. מרחיבה.

פיתול העשוש מתחתיי וקולות קירקוש ג'יפים עולה מלמטה. מרחוק הרי ירדן.

בדרך חזרה קיבלתי מענה לשאלה שתמיד הטרידה אותי. איפה כל הפראים שמתפגרים? למה מעולם לא נתקלתי בשלדים?

ובחיי, שניה לפני שהמחשבה שוב עפה אל המדף האחורי, נתקלתי בגולגולת פרא והשאלה קיבלה תשובה. הם מתפגרים ב'חורים' שאף אחד לא מגיע אליהם, כנראה.

שמח בממצא שגיליתי, המשכתי לרוץ קדימה, בלי תשומת הלב הדרושה ולזה יש מחיר והוא בדרך כלל נגבה מיד...

גן סלעים קצר גרם לי להוריד רגל בצורה לא נכונה ובשניה, נגיסה של הפדל עיטרה את אחרוי הרגל ב'שינר' משוגע. דיממתי כמו כלב פצוע. לרוע מזלי שכחתי את תיק העזרה הראשונה באוטו אך הביקורים תכופים ב'ביר גארדן' השתלמו ומגבונים לחים שאני תמיד משאיל מהם, עשו כאן עבודה טובה.

באותו רגע לא יכולתי שלא לגחך כשחשבתי לעצמי עכשיו... הנה אני ב'חור' לא מוכר, בלי קליטה בטלפון, רחוק מכל שביל שאפשר לנסוע בו... אולי גם עלי ישאלו את השאלה הזו? אולי גם עלי ישאלו איפה כל השלדים של הנועמים שהתפגרו?

בדרך חזרה מהמצוק חציתי חמאדה עצומה. בוהקת בשמש בגווני סגול כהה, אדום עמוק.

פה ושם מתפרסים שטיחים של שושנות יריחו יבשות. צמח מדהים.

כשהצמח מת הופכים הענפים הקטנטנים למעין אגרוף סגור ששומר על הזרעים. כשהוא נרטב למשך פרק זמן מסוים (מרגיש גשם) נפתחים הענפונים ומשחררים את הזרעים.

שושנת יריחו

חמאדה

תכננתי לישון עמוק במדבר אך העקרון שמוביל אותי תמיד, לפיו אצטרך לפחות ליטר מים ללילה ועוד ליטר למחרת, לא התקיים. לכן, לקחתי החלטה מעט מבאסת ויצאתי לכיוון אזור שקרוב יותר לציויליזציה.

ויהי בוקר

למחרת חזרתי אל הרכב במושב פארן. התפנקתי במצרכי מכולת על המדשאה מאחור, עשיתי לעצמי שיחת סיכום שבה פירגנתי למארגן ולמוביל על ההחלטות הנכונות והנופים הפסיכים ועליתי בחזרה לבית משוגעים במרכז הארץ

החוויה בוידיאו, כאן: