תובנות ממסעות - פוסט מתגלגל ומתפתח

תובנות ומחשבות

העולם נשאר אותו עולם אך כל מסע שלנו בו - משנה את ההיטל (Projection) שעל פיו נבנית המפה המנטלית, המפה הקוגניטיבית שמתארת אותו.

התבליט... התכסית... הנוף נתפס אחרת עם הגיל, הנסיון והלך הרוח .

כל מסע מוסיף לתפיסה שלנו את העולם שבו אנחנו חיים. משנה את הפרספקטיבות. קמטי קרקע מוכרים מוארים פתאום וחדשים מתגלים.

תיק המסע הוא תיק פלאים. המטען שנארז בקפידה מתכלה עם המסע המתקדם ובאורח פלא, בסופו יהיה מלא שוב בצידה שנאספה בטיול.

שותף למסע

פרטנר טוב הוא מישהו שיודע לחלוק, להקשיב, לקבל אבל גם לתת מרחב.

או מישהו שיידע לשתוק (ולפעמים הרבה).

זה מישהו שמתפתח איתך. בין המסעות ובתוכם.

צריך להיות כנים מספיק כדי להודות בחסרונו של שותף. לפעמים רק נדמה שחסר לך שותף אך למעשה אתה סוליסט. נהנה מחברת עצמך, מהחופש של להיות לבד, בלי להתחשב, בלי לרצות, ובלי לחשבן מתי בא לך לתקוע נאד.

ציוד

הצטיידות לרכיבה ובעיקר למסע היא קטע 'טריקי'. יש תמיד נטיה להצטיידות מוגזמת או מצד שני להתכלבות מוקצנת.

יש איזו מנטרה שכל מטיף בשער מצטט: "אתה אורז את הפחדים שלך". אז חדשות... חדשות... חדשות... אתה אורז לפי מיטב הידע שלך. ככל שאתה יודע פחות על עצמך, על הדרך, על החויה, אתה אורז יותר. ככל שהחויה אינה זרה לך, אתה מכיר את תוואי הדרך ואת סגנון תא השטח ובעיקר, מכיר את עצמך, כך תארוז נכון יותר. בל יותר מדי או פחות מדי.

אני, למשל, יכל לגרום להתקף לב לסגפנים שברוכבי מסעות האופניים. אני אורז ציוד רב שאינו קריטי להישרדות אך יש בו משום שדרוג חוית הנוחות והנוכחות בשטח.

ישנם פריטים קריטים וישנם פריטים שנחמד שיהיו. כאלו שיהפכו רגעים יפים לרגעי קסם.

מה נכון לקחת או להשאיר בבית היא שאלה מאוד אישית, תלוית מצב רוח, גיל, עונה ואוירה. כל מסע לא דייק לי את רשימת הציוד אלא דייק וניסח מחדש את העקרונות שלפיהן אקבע מה אקח למסע הבא ובכל זאת, ישנם מספר פריטים ששמתי לב שנשמרו אצלי ממסע למסע והוכיחו את התועלת שבנשיאתם.

רשת גומי

רשת גומי ניתנת לרכישה בכל חנות לאבידרי אופנועים (אלו שנמכרות בחנויות אופניים בדרך כלל לא שורדות הרבה) . הרשת אוספת הכל אל הסבל ומהדקת אותו אליה. היא מאפר תליה מהירה של פריטים קטנים, אבטחה של פריטים אחרים ולכן היא שזורה שאקלים קטנים, עשויי אלומיניום, שנרכשו בנפרד בחנות חומרי בנין.

מחצלת

עולה כמה שקלים כמעט בכל רשת מזון או טיולים. שוקלת כלום ורבע.

חתכתי אותה לחצי והשתמשתי רק במחצית. מצוינת כמבואה לאוהל ולאחר שמתקפלים לישון - נמשכת אל מתחת לאוהל ומשמשת כמצע שמגן מפני קוצים, רטיבות ועוד.

מכשירי טלפון

שני מכשירי טלפון. אחד באפסנה עמוקה/ צילום והשני לעבודה (ניווט וכו). המקרה שבו כמעט נשבר לי הטלפון היחיד הקפיץ את התובנה הקריטית הזו.

מעיל גשם VS שכמיה מניילון

מעיל נגד גשם VS שכמית ניילון - חייב להיות מעיל מושקע. כלומר כזה שנושם. הוא יקר יותר אבל הרכיבה עם מעיל אטום לגמרי - פשוט סיוט אחד גדול. תכלס, בסוף תמיד מצאתי את עצמי עם שקיות ניילון. ולכן ברוב המקרים מאות השקלים שיושקעו במעיל יוכלו להיות מושקעים במשהו אחר ובמקום זאת לרכוש שכמית ניילון פשוטה.

כיסא מתקפל

כיסא מתקפל. אין מספיק מילים לתאר כמה הוא חבר טוב. מחיה נפשות אמיתי

בישול

ערכת גז בסוף תמיד ניצחה.

כהליה - שקטה. חוץ מזה, מפונקת - המון זמן לחימום כוס מים, דורשת דלק ייעודי (אלכוהול)

עצים - שקט, דלק זמין, מריח טוב (אני חולה על ריח מדורה). חוץ מזה, עשן, בישול איטי מגז אך מהיר מכהליה, דורש התמזמזות ותחזוקת האש

גזיה - חימום מהיר, דלק זמין בחנויות ותחנות דלק. חוץ מזה, המון רעש, נפח גדול בתיק (בעיקר הבלון), אין לדעת מתי תתקע בלי גז. אם הולכים על אופציה זו: להצטייד בבלון גז קטן. לרכוש ולשמור קרוב מתאם מהברגה לנקירה כדי שלא להיות מוגבל לסוג הבלון.

ניפוח צמיגים

לא תמיד יש בתחנות הדלק מצב של "פנצ'ר". לכן מומלץ להצטייד בתותב שמדמה ונטיל