אהבה שתלויה בדבר.

​

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בסוף השבוע טיילתי בדרום. ישנתי בחניון לילה מסודר שהלך והתמלא במטיילים, רוכבי אופניים וג'יפאים. המקום שהכרתי כנידח ומוכר פחות, הפך אט אט לנחלת הרוב (הזכיר לי את "לכבוד הקיץ" של גזוז).

בבוקר עבר פקח של רשות הטבע. בדק וראה שכולם בסדר והמקום נראה סביר. לאחר שהתרחק הבחין בשני אוהלים באפיק הנחל, מספר מאות מטרים מהחניון.

 

מבלי לשמוע את הטיעונים שטענו, אני יכול בקלות לנחש שכאשר הבחינו בחניון העמוס בחרו להתרחק כדי לחוות את הטבע. הרי למה הגיעו עד כאן?

מיד נזכרתי במשל ההוא ששמעתי...

אין ספק שהם אוהבים את עצמם יותר מאשר את הטבע.  הותירו שטח מופר, מלא עקבות שיעודד מטיילים אחרים, אוהבי טבע גם הם, לאמץ את הפינה כמקום חנייתם בלילה הרועש הבא...