לישון בשטח
הלינה בשטח היא לעיתים חלק מהמסע.
נקודות חשובות, רעיונות ומחשבות שמסייעות לי לשפר את החויה, הבטיחות ומשפרים את תחושת הביטחון.
על מה מסכימים?
אוהבים את הטבע והסביבה ולכן שומרים עליו ועל החוק.
לינה בשטח מפרה איזונים עדינים בסביבה. זה בכלל לא נושא ״וכיח״. הנוכחות הלילית שלנו בשטח תמיד תורגש. הריחות, רעשים ותנועות בלילה מובחנים למרחקים ובעלי חיים שזוהי שעת היפה, ידירו את עצמם מסביבתינו. אם נתמקם בסמוך למקור מים או מזון הרי שנגרום לבעלי החיים לנדוד למקומות אחרים שעלולים להיות לא קיימים/ מרוחקים/ בטריטוריות של אחרים. במילים פשוטות, אנחנו מפריעים ומסכנים אותם. באמת שסתם.
לינה במקומות שאינם מיועדים ומורשים מוסיפה גם סיכון של דריסת צמחיה חשובה (בעיקר במדבר) ולשבש אף יותר את אורחות חיי הלילה במקום.
לכן, חוץ מענין העבירה על החוק אנחנו עוברים על חוקי הטבע.
מבחינת תזמון, הכי נכון הוא להגיע כשעה לפני החשיכה. אם יש מספיק בירות בתיקים, רצוי להקדים.
אלא אם מדובר בנקודה מוכרת היטב, לא צריך להתעקש על הגעה אל הנקודה המתוכננת אם כבר ברור שההגעה אליה תהיה בחושך או בסמוך לו. התמקמות בשעות האור חשובה מאוד.
מינהלות
אשאש מדורה.
ברור שכשרוכבים יכולת לסחוב קרשים למדורה מוגבלת. לכן, אם אין כוונה לוותר עליה, אפשר לחפש חומרי בעירה רק באיזורים שאינם בתחום השמורה ובמקומות שניכר כי יד אדם הפרה אותם. בכל מקרה, לא צריך להגזים עם כמות העצים ומדורה קטנה (על שטח של 20X20 ס"מ) בהחלט תספיק לחמם ארוחה טובה וידים קרות.
מנה חמה.
להתרוקן בטבע הוא הכיף השני אחרי הרכיבה בו. הבעיה היא שרוב ה'מתרוקנים' הופכים את הבעיה שלהם לבעיה של אחרים.
בניגוד לצבאים, בני אדם לא זקוקים ל'תחנות הרחה' ולכן השארת מגבונים משומשים מיותרת. היא מכערת ובעיקר, מסוכנת לבעלי חיים שעלולים לחשוב שמדובר במזון ולסצתום לעצמם את הקיבה.
הפתרון פשוט. או שמלתכתחילה לא משתמשים במגבונים ובוחרים להשתמש בנייר טואלט (מתכלה ומתעכל) או שמצטיידים בשקי-קקי של כלבים ואוספים הכל לשקית, קושרים טוב-טוב ומשליכים אותה לפח מזדמן.
כל אופן, נייר טואלט לא שורפים!!! הרוח בקלות ליכולה לגנוב חתיכה בוערת אל שיח ונגמר הסיפור.
אם אין ברירה ואין מוצא, אפשר לקבור את נייר הטואלט (לא מגבונים) באדמה ותחת אבן.
בחירת ה'ספוט'
בשמורות טבע - בחניוני לילה מסומנים בלבד!
למה? כי המקומות נבחרו על ידי בעלי מקצוע כך שימזערו את ההפרעה ומשום שכך אומר החוק. נקודה.
אם לא בשמורות טבע, הנה כמה טיפים חשובים.
בחירת האזור הכללי:
לא ליד מקור מים או בדרכים שמובילות אליו. זה נכון תמיד ונכון שבעתיים במדבר.
רחוק מהעין. Out of sight. נרצה להימנע מביקור סקרנים מרעש, מאבק. לכן להתמקם לא קרוב מדי לשביל. מצד שני, לא רחוק מדי. גם בשביל תחושת הביטחון וגם מהסיבה שאם חלילה נזדקק לסיוע, לא. נהיה רחוקים מדי מדרך חילוץ.
בחירת המיקום הספציפי:
לא בצל מצוק או קיר נחל. מחשש להתמוטטות פתאומית או נפילת דרדרת.
לא בתוך אפיק נחל. בדרך כלל הצמחיה בה עשירה יותר ולכן הסבירות לביקורי חרקים וטורפיהם, עולה. בתקופת שטפונות יש סכנה ברורה (בחורף ובעונות המעבר).
לא מעל חורי מחילות בקרקע– לטובתי ולטובת הדיירים המקומיים.
לא קרוב לערימות ענפים/ עלים/ אבנים. אלו יכולים להיות אכסניות נהדרות לשכנים שלא בטוח שתרצו לפגוש בלילה.
הגברת תחושת הביטחון
הגעה לנקודה לקראת חשיכה. הקמת האוהל בחשיכה. כך נמשוך פחות תשומת לב. נכון בעיקר למקומות סמוכים לישובים וחורשות.
התמקמות בנקודה חולשת. שנוכל לראות מי מסתובב סביבנו. כאשר פתח האוהל פונה אל הגזרה שבה יכולה להיות תנועה. בצורה כזו, אם יישמעו רעשים בלילה אפשר בצורה מהירה וקלה לבחון את הגזרה ולהרגע.
האוהל הוא 'המקום הבטוח' שלנו. זה נכון שקירותיו עשויים בד דק אבל בשביל המוח הפשוט שלנו זה עדיין נותן תחושת בטחון.
לכן, במידה ולאוהל יש מבנה רשת וכיסוי גשם נפרד, כדאי לפרוס את כיסוי הגשם של האוהל ולא להסתפק רק בשכבת הרשת שלו.
התארגנות לשינה
להתמרח בתרסיס דוחה יתושים ולבוש ארוך מלא.
לשמור את האוהל סגור כל הזמן, גם בזמן התעלפות מול המדורה עם בירה ביד. אוהל ושק שינה תמיד סגורים ורכוסים.
אוכל ומה שמריח אוכל - לעטוף ולשים במקום שבעלי חיים לא יגיעו אליו. שקיות אשפה ואפילו תרמילים ובהם אוכל לא מהווים אתגר אמיתי לתנים, שועלים וצבועים שמסוגלים לשאת אותם רחוק.
אם ידוע היכן יהיה המיקום ללילה, לשתף משפחה/ חברים. לשלוח מיקום בווטסאפ/ סמס. מה שבטוח.
גוטה נאכט.