זאת הארץ בלי מילים
אלף צורות, אלף צבעים, נחלים, כבישים, קמרונות ועיקולים.
ואפשר לראות את קו השבר, קו האופק, וקו האור, וקו פרשת המים.
ארץ מלמעלה, ארץ ללא שמיים.
הירדן, הירקון, הבקעה, הערבה, המכתש. הר נחתך, צל נופל, נחל יבש,
ממטרות, שדה פורח.
הוי ארצי מולדתי, הר טרשים קרח.
זאת הארץ.
והיופי כשהוא לעצמו, משחק של צורה וצבע,
הציור המופשט, אבסטרקט של הטבע.
המוזיקה הזורמת בשפכי הנחלים, אוכפי ההרים, רכסים, ותלים.
זאת הארץ.
גם אם עברת אותה לאורכה, לרוחבה, אי שם בחיים,
בתנועת הנוער, בצבא, עם חבריך, עם ילדיך,
גם אם חצית אותה כשהמפה לצידך וההגה בידיך,
רק כשאתה רואה אותה מן הגבהים, אתה מבין איך מתבונן בה אלוהים." (יורם טהר לב)
בצפון יש כמעט מהכל. משבילי יער מאתגרים עד שבילי קק"ל זורמים. מעלות קשים ומורדות אתגריים, יער ואחו, נחלים ומפלים. חי וצומח, ונוף אנושי מגוון.
זוהי גם ארץ 'הסטייק'. בקר עסיסי מטייל בין גדרות ובלי-סוף שערים. מתחת לכל עץ רענן, בערוץ נחל או מסביב למעין, נחלוק את ה"ספייס" עם קקי של פרות או בקר בר מינן.
חבל ארץ "עסוק", עם תעשיה וחקלאות, מרושת בדרכים ואתרי תיירות.
ותהא איתקה לנגדך תמיד, להגיע לשם זה ייעודך.
ועל הכל, אל תאוץ לך הדרך.
ולוואי ותארך מאד, שנים הרבה, ותגיע אל אותו אי ואתה שבע ימים, עשיר ככל אשר אספת בדרכך, ובלי לצפות שאיתקה תעשירך עוד.
איתקה העניקה לך את הטיול המופלא.
אלמלא היא, לא היית יוצא כלל למסע.
אין בה עוד.
(קונסטנטינוס קוואפיס)
באזור המרכז אין דרמה בנוף. מישורים הופכים לגבעות ובמתינות מתקמרים להרים. גאיות ונחלים מרופדי צמחיה יחצו שדות, מטעים וחורשות. זהו איזור פורה ונוח להתיישבות ולכן הגיאוגרפיה האנושית היא שלוקחת את ההובלה.
שרידי מורשת והיסטוריה עתיקת יומין שזרועים על פני כל המרחב, מייצרים מאות פינות חמד מעניינות.
אם רק מאטים קצת ומסתכלים לצדדים, אפשר לגלות בשדות, בפרדסים ובשולי הערים, שלכאורה נראים "משעממים", מראות, ניחוחות ושלל בעלי חיים שרק אם קצת מאטים, מסתכלים לצדדים, מייצרים אינספור מפגשים.
צר היה כל כך הייתי אז מוכרח לפרוש כנפיים ולעוף אל מקום שבו אולי כמו הר נבו רואים רחוק רואים שקוף. (יעקב רוטבליט)
"הדרום" נשמע לפעמים כמו שם קוד של אזור טיולים שרק הקשוחים והאמיצים מכירים. זה לא ממש מדויק אבל גם לא לא-נכון.
זהו חבל ארץ חם. גם אקלימית וגם צה"לית.
חבל ארץ זה הוא האהוב עלי. זהו נוף עירום, עם כסות מינימליסטית של צמחיה, מבנים ותכסית אנושית. כאן רואים את קפלי הקרקע, מרגישים את האויר, שומעים את הדממה.
מי שלא מכיר את המדבר (או סתם ממהר לחלוף בנופיו) יחשוב עליו כעל חבל ארץ משעמם. אבל אם קצת מתעכבים, ויודעים לאן רוכבים - פשוט מתאהבים.
פה שרדו עמים נועזים ופה יש משמעות לכישורים אישיים... לרוב צריך לגייס כל מה שיודעים - מיומנויות רכיבה וקריאת השטח, דילוג על קטעי קרקע סחופים ובחירת 'קוי רכיבה' נכונים.
צריך להיות קשובים לשמים ולשמור על משמעת מים.
אבל בעיקר… ממש אל"ף בי"ת, להקשיב לגוף.
מסלולי
הרכיבה
שלי
כל הרכיבות (המתועדות), על מפה אחת עם עוד המון מידע חשוב.
